התחלה \ נויה גופמן

אֶפְשָׁר שֶׁהַכֶּלֶב יְוַתֵּר עַל מִשְׁכָּנוֹ בְּחַפְּשׂוֹ
אַחַר בְּעָלִים חֲדָשִׁים.
אֶפְשָׁר שֶׁאֹסֶף עָלִים יְבֵשִׁים יִכָּנְסוּ
הַבַּיְתָה וִישַׁמְּשׁוּ מִשְׂחָק לַקְּטַנִּים.
אֶפְשָׁר שֶׁהַוִּילוֹן יַסְתִּיר מֵהַשֶּׁמֶשׁ
אֶפְשָׁר שֶׁיַּסְתִּיר אוֹתָךְ כְּשֶׁאַתְּ פּוֹשֶׁטֶת בְּגָדַיִךְ
וְאֶת הוֹלֶכֶת זְקוּפָה.
וְנוֹתֶנֶת מַבָּטֵךְ לְעֵבֶר יְלָדִים וְהוֹרֵיהֶם,
בְּגַן הַשַּׁעֲשׁוּעִים
שֶׁצְּבָעָיו מְעַרְבְּלִים אֶת חוּשַׁיִךְ.
וְאֶפְשָׁר שֶׁיַּגִּידוּ לַיְלָה טוֹב לַשֶּׁמֶשׁ וִיפַנּוּ מָקוֹם,
לַכּוֹכָבִים וְעוֹד יָרֵחַ.
וְאֶפְשָׁר שֶׁהַלַּיְלָה לֹא יֵרָדְמוּ עַל סַפָּה בַּסָּלוֹן,
כְּשֶׁטֶּלֶוִיזְיָה דְּלוּקָה.

מתוך "לראות מהצד" (עיתון 77, 2019) עמ' 53

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *