כְּשֶׁאֲנִי מְסִירָה אֶת הַמִּטְפַּחַת בְּסוֹף הַיּוֹם
וְשִׁפְעַת תַּלְתַּלַּי פּוֹרֶצֶת מִמֶּנָּה
כְּעֵדֶר הָעִזִּים מִן הַדִּיר
אֲנִי חוֹשֶׁבֶת עָלַיִךְ, סָבְתָא שָׁשׁוּנָה,
עַל צַמּוֹתַיִךְ הַקְּלוּעוֹת תָּדִיר

אֲנִי נִזְכֶּרֶת בְּיָדַיִךְ
מְפוֹרְרוֹת סֹלֶת בְּתוֹךְ הַכְּשְׁכַּשׁ
תּוֹקְעוֹת סַכִּין טְרוּפָה בָּאֲדָמָה
מְפַזְּרוֹת פֵּרוּרִים לַתַּרְנְגוֹלוֹת
מַבְעִירוֹת בְּכוּר בַּקְּעָרָה

טֹווֹת פְּתִילִים לְצִיצִית
שׁוֹלְפוֹת סְכַּאר מִן הַשַּׂקִּית
שֶׁתַּחַת הַכָּרִית
שֶׁתּוֹמֶכֶת בְּגַבֵּךְ
שֶׁכָּפוּף מֵעֹמֶס הַשָּׁנִים

אֲנִי רוֹאָה אֶת הַכְּתֹבֶת עַל הַקִּיר:
זֶרַע עֲרָבָה
זֶרַע עֲרָבָה
זֶרַע עֲרָבָה

אַתְּ מְחַיֶּכֶת אֵלַי בְּפֶה נְטוּל שִׁנַּיִם
“קְחִי, עַזִ’י, קְחִי”
וּבְעֵינַיִךְ גַּאֲוָה

הַתַּלְתַּלִּים לוֹטְפִים אֶת פָּנַי
בְּמִסְגֶּרֶת פְּרוּעָה, שׁוֹבָבָה
וּבֵינֵיהֶם,
בְּתוֹךְ חֹם הַגֶּנִים וְאֹדֶם הַחִינָה
שְׁזוּרוֹת שְׂעָרוֹת של שֵׂיבָה

אֲנִי מַרְגִּישָׁה אוֹתָךְ, סָבְתָא,
בַּקְּמָטִים שֶׁעוֹד יֵחָרְצוּ לִי בָּעוֹר
וּבְאֵלֶּה שֶׁכְּבָר נֶחְלְדוּ בַּנְּשָׁמָה

מתוך "ריקמת הניתוק" (פרדס, 2019) עמוד 34.