לְאוֹדרֵ לוֹרְד, יעל ועומר[ה]

הַיּוֹם רָאִיתִי חַד-קֶרֶן שְׁחוֹרָה בַּסַאבְּוֵי, לְיָדָהּ פֵיָה לְבָנָה שֶׁהֶחְזִיק לָהּ אֶת הַיָּד. הָיוּ שָׁם דִּבּוּרִים עַל יֶלֶד אוֹ יַלְדָּה. אַתְּ יוֹדַעַת, יֵשׁ אַגָּדוֹת שֶׁמִּתְקַיְּמוֹת בֵּינְתַיִם רַק בִּנְיוּ-יוֹרְק. אֲבָל בְּקָרוֹב, כֵּן בְּקָרוֹב, אָמֵנְשַׁלְלָה, תָּקוּם אֶרֶץ-תָּמִיד-כֵּן וַחֲצִי-סוּס עִם כְּנָפַיִם-שֶׁל-פֵיָה יִהְיֶה חָפְשִׁי לְהִתְאַהֵב בְּמִי שֶׁהוּא רַק רוֹצָה.

מתוך "גם החתול שִׁיר־בּוּטִים" (פרדס, 2016) עמוד 104