לוֹכְדֵי הָעֲפִיפוֹנִים הָיוּ עֲסוּקִים.
כָּל הַבֹּקֶר נִמְשְׁכָה מְלַאכְתָּם.
בְּזִנּוּק סִילוֹנִי רָחֲשׁוּ וּבְידָָם
כְּעֵין הָרֶשֶׁת לְצֵיד פַּרְפָּרִים.
עֲפִיפוֹנִים עָלוּ בֵּין בָּתֵּי הָעִיר,
זנָָב נָע, זנָָב מִתְישֵַּׁר,
פַּרְצוּף מִתְנַדְנֵד וּמִתְחַצֵּף,
צָהֳלָה מִשְׁתַּלַּחַת בָּאֲוִיר.
הַצַּיִד נִמְשָׁךְ, כָּל הַבֹּקֶר נִשְׁמְעוּ
זִמְזוּם הַמְּנוֹעִים,
אִוְשַׁת הָרֶשֶׁת הַלּוֹכֶדֶת,
עִם רִפְרוּף הַגּוּף הַמֵּת.
בָּעֶרֶב כֻּסוּ סִמְטָאוֹת
בִּגְוִיּוֹת מְרוּטוֹת.
עֲלוּבוֹת הִתְבּוֹסְסוּ,
נִרְטְבוּ וְכָבְדוּ מְאוֹד, מְאוֹד.
מתוך "הו מי או סתה" (הוצאת ספרי עיתון 77, 2016) עמ 29