ללא שם \ תמרה לילך מזומן

הַמַּאֲבָק עִם הָעֶצֶב
שׁוֹטֵף אֶת הַמַּדְרֵגוֹת הַנְּמוּכוֹת
בַּבִּנְיָן שֶׁלְּךָ.
כָּל הַדְּלָתוֹת הַשְּׁחֹרוֹת מְנֻיְלָנוֹת
דֶּבֶק חָזָק עוֹטֵף אוֹתָן
מֵרֵאשִׁית עַד רֵאשִׁית אַחֶרֶת
נֵלֵךְ
הַיּוֹם. מָחָר
קָדִימָה וְאָחוֹרָה.
הַפְּרָס הָאַחֲרוֹן עוֹד מְחַכֶּה לָנוּ בְּרֵאשִׁית
הַמַּדְרֵגוֹת,
וְאַתָּה עוֹמֵד בְּסוֹפָן
מְרַמֵּז בְּרֹאשְׁךָ הַגָּדוֹל

בַּחֲלוֹמוֹת שֶׁלִּי
לְטַפֵּס.
אַל תֹּאמַר לִי עוֹד
לַעֲלוֹת מַדְרֵגָה מַדְרֵגָה
אֲנִי יוֹדַעַת יֶשְׁנוֹ סֻלָּם
שֶׁיָּכוֹל לְהוֹבִיל אוֹתָנוּ לַגְּבָהִים
בְּפַעַם אַחַת.

מתוך "אור נקבוביות" (פרדס, 2017) עמ 52

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *