ניצודים \ איריס רילוב

כְּמוֹ דָּגִים מְשֻׁמָּרִים
בֵּין קִירוֹת זְכוּכִית
נִכְבַּשְׁנוּ
בְּמֶלַח זֵעָתֵנוּ.

הָעוֹר עוֹד זוֹכֵר:
צִנַּת הָעֹמֶק
גַּעַשׁ יָמִים צְפוֹנִי.

עֵין הַדָּג שֶׁלִּי פְּקוּחָה,
לֹא שָׁכַחְתִּי דָּבָר –

אֵיךְ נִלְכַּדְנוּ בָּרֶשֶׁת
פִּרְכַּסְנוּ מִתְעַלְּפִים
הַכֶּסֶף הִבְהֵב בָּאוֹר.

הַיֹּפִי פָּגַע בָּנוּ כְּסַכִּין.
אַחַר כָּךְ נִפְרַשְׂנוּ עַל הַקֶּרַח.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *