“שְׁנֵי יְסוֹדוֹת” שֶׁל זֶלְדָּה: שִׁחְזוּר \ טלי כהן שבתאי

הָיִיתִי רוֹצָה לְהִתְהַווֹת
“בְּלִי שֶׁמֶץ שֶׁל טֵרוּף” כְּמוֹ הַנָּשִׁים
הָאֵלּוּ, שֶׁכָּל עִסְקָנָן בַּמִּטְפַּחַת עַל הָרֹאשׁ

וּכְמוֹ יוֹצְאוֹת הַן מִיקִיצָה בְּגָלַקְסְיָה אַחֶרֶת
לִטְרֶמְפִּיאָדָה וּלְעוֹד יוֹם שֶׁלֹּא אֵדַע
אֶת יוֹמָן.

וְהֵן לְ/ דֶּרֶךְ אַחֶרֶת שֶׁל פִּסְקָה
בַּעֲלַת הַתְחָלָה אֶמְצַע וְסוֹף
דֶּרֶךְ
לְלֹא רִבּוּי נְתִיבִים אֵין צֹרֶךְ בְּהֶסְדְּרֵי
תְּנוּעָה וְתָמִיד קַיָּם שֶׁטַח
הַפְרָדָה
כָּלְשֶׁהוּ.

הָיִיתִי רוֹצָה לְהִתְהַווֹת
“בְּלִי שֶׁמֶץ שֶׁל הִגָּיוֹן” כְּמוֹ הַנָּשִׁים
הָאֵלּוּ
הַמְּקַבְּלוֹת בְּזוֹ הָעֵת בְּשִׁעוּר סִפְרוּת בְּאַנֶקְדּוֹטוֹת
שֶׁל חֻלִּין פְּשָׁט וְסֵבֶר שַׁאֲנָן לְמִשְׁמַע
שִׁיר אַהֲבָה בֵּין גֶּבֶר-לְנַעַר מֵאֵת יְהוּדָה הַלֵּוִי

“כְּשֶׁמַּשֶּׁהוּ מִשְׁתּוֹלֵל בְּתוֹכִי”
וְהֵן? בְּעִסְקָנָן מְקַבְּלוֹת אֶת נִסּוּחוֹ בְּמִשְׁנִיּוּת
בְּהַפְשָׁטָה בְּלֵית חֲרִיגָה
לְשׁוּלֵי הַדַּף וּכְדֶרֶךְ אַגַּב
רַק לִזְכוּת הַפּוֹאֶטִיקָה (שֶׁל הַשִּׁיר), חֶדְוַת הַפּוֹאֶטִיקָה שֶׁל הָעֵת הָעַתִּיקָה
וְדֹחַק הַזְּמַן שֶׁל הַבֵּיְבִּיסִיטֶר
בְּדִירָתָן הַטְּרוֹמִית
בְּנָפַת בֵּית לֶחֶם.

הָיִיתִי רוֹצָה לְהִתְהַווֹת
“בְּלִי שֶׁמֶץ שֶׁל חֵרוּת” כְּמוֹ הַנָּשִׁים
הָאֵלּוּ
שֶׁהָאִידֵיאוֹלוֹגְיָה שֶׁלָּהֶן מְאֻרְגֶּנֶת
עַל פִּי תַּחֲנוֹת:
רַעְיָה אֵם וּבַעֲלַת מִקְצוֹעַ

אַךְ הֵן יַחֲסִית לִיבֶּרָלִיּוֹת לְאֵל חַנּוּן וְרַחוּם
הַנָּשִׁים הָאֵלּוּ.

נִתְפַּשְׂנוּ עַל יְדֵי הָעַיִן הָאֱנוֹשִׁית
כִּשְׁנֵי יְסוֹדוֹת:
הֵן לַ”בְּרוֹשׁ” וְאָנוֹכִי לַ”לֶּהָבָה”

הָיִיתִי רוֹצָה לְהִתְהַווֹת כְּמוֹ הַנָּשִׁים
הָאֵלּוּ שֶׁלֹּא אָבִין, לֹא אָבִין.
לעולם

מתוך "תשע שנים ממך" (הוצאת עיתון 77, 2018) עמודים 68-70

3 Replies to ““שְׁנֵי יְסוֹדוֹת” שֶׁל זֶלְדָּה: שִׁחְזוּר \ טלי כהן שבתאי”

    1. “הָיִיתִי רוֹצָה לְהִתְהַווֹת כְּמוֹ הַנָּשִׁים
      הָאֵלּוּ שֶׁלֹּא אָבִין, לֹא אָבִין.
      לעולם”, מקסים!

      מאוד מורגש בשיר הפער בין שני היסודות שאותם מתארת טלי כהן שבתאי כבלתי ניתנות לגישור במיוחד זה בא לידי ביטוי במשפט זה מהשיר:

      “נִתְפַּשְׂנוּ עַל יְדֵי הָעַיִן הָאֱנוֹשִׁית
      כִּשְׁנֵי יְסוֹדוֹת:
      הֵן לַ”בְּרוֹשׁ” וְאָנוֹכִי לַ”לֶּהָבָה”

      סגנון שירה מאוד יוצא דופן בימנו ,שיר נפלא
      ומחווה סולידרית לזלדה או למשוררים אחרים
      מהיפות שנתקלתי בשירה העברית.

להגיב על יעלה לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *