אי תנועה \ לילך גליל

אֲנִי רוֹצָה לְסַפֵּר לָךְ הָרִים וּגְבָעוֹת
שֶׁבָּאִים לִקְרָאתִי בַּלֵּילוֹת
מְכַתְּרִים אֶת שְׁנָתִי
בְּשִׁנַּיִם חַדּוֹת.

אֲנִי רוֹצָה לְסַפֵּר לָךְ אֵיךְ אֲנִי קָמָה עִם שַׁחַר,
רֵיקָה וּלְבָנָה כְּמוֹ שֵׁן, נִנְעֶצֶת בַּמְּצִיאוּת
וְקוֹפֵאת.

אֲנִי לֹא זָזָה.
אֲנִי רוֹצָה לְסַפֵּר לָךְ שֶׁאֲנִי לֹא זָזָה.

הָאוֹר עוֹלֶה וּמַזְמִין אוֹתִי אֵלָיו.
הוּא לוֹחֵשׁ: רְאִי, הַגּוּף שֶׁלָּךְ שׁוֹתֵק
וְכָל כֻּלֵּךְ תְּנוּעָה.

מתוך "אני רוצה לספר לך הרים וגבעות" (פרדס, 2016) עמוד 43

5 Replies to “אי תנועה \ לילך גליל”

    1. לילכי.
      א. הפתיח הוא טקטיקה שמעוררת רצון לשמוע את שרצית לומר
      ב. אחרי כל מה שהקיף אותך והקימה אל הכפור וחדות שיניו
      בא החלק הטוב המעצים:
      ג. מיסרו של האור. נפלא!
      ד. ההאנשה של ההרים והגבעות..
      ה. הכיתור- דימוי למשהו מאיים
      השתמשת בכיתור להמחיש סכנת/כוונת כיבוש סכנת קפאון.
      וכמה יפה הסיומת בנימה אופטימית. אהבתי.
      שימי לב – כתבת ואז בא האור: יכול להיות אור הבוקר ויכול להיות אור הפיכחון היינו הך. האור מניס חושך עד שירד.. נפלאה כתיבתך.

להגיב על חגית מנדרובסקי לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *