כְּשֶׁאוֹבֵד לְךָ הָעֵט
בַּמַּחְלָקָה אַתָּה כְּמֵת
לְלֹא יְכֹלֶת שֶׁל בִּטּוּי
לִשְׂרֹד לְךָ אֵין שׁוּם סִכּוּי
שֶׁכֵּן כֵּיצַד תִּנְסֹק, תַּמְרִיא
כְּשֶׁסְבִיבְךָ אֵין אִישׁ בָּרִיא
מִן הַשִּׁגְרָה הָאֲרוּרָה
אֵיךְ תְּבַטֵּא בְּצוּרָה בְּרוּרָה
וּתְבַשֵּׂר: בִּי יֵשׁ כּוֹחוֹת
אִם לֹא תִּמְצָא עֵט שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֹד
אֲשֶׁר יִרְשֹׁם מָקָאמָה וּפּוֹאֶמָה
עַל לְבָבְךָ שֶׁעוֹד פּוֹעֵם.
מתוך האנטולוגיה "נפש" בעריכת דורית וויסמן (כרמל, 2019) עמוד 173