הָיִיתִי פַּעַם מֵת מְהַלֵּךְ
וְהֵצַצְתִּי בְּמוֹדְעוֹת הַהוֹלְכִים
מִי בְּשֵׂיבָה טוֹבָה, מִי בְּטֶרֶם עֵת
וּמִי בְּיִסּוּרִים מְמָרְקִים
וּלְיָדִי הָלְכוּ אֲנָשִׁים חַיִּים
הִתְקַנֵּאתִי בִּמְטַאֲטֵא הָרְחוֹב וּבְפוֹעֲלֵי הָאַשְׁפָּה
בַיָּשִׁישׁ וּבָעוֹבֵד הַתּוֹמֵךְ בּוֹ
לֹא מָנַעְתִּי יָדִי מִפּוֹשְׁטֵי יָד
גַם בָּהֶם הִתְקַנֵּאתִי
רַק רָצִיתִי לְהַמְשִׁיךְ לָלֶכֶת
וְהָיִיתִי לִמְהַלֵּךְ חַי
וּסְבִיבִי הַהוֹלְכִים
מִי תַּחַת שַׁיִשׁ וּמִי תַּחַת אֶבֶן.
עַל דַּעַת הַמָּקוֹם בִּקֵּשׁ שְׁלִיחַ הַקַּדִּישָׁא
מְחִילָה מֵהַהוֹלֵךְ
צְדָקָה תַּצִּיל מִמָּוֶת קָרָא אִישׁ מְזֻקָּן
הוֹשַׁטְתִּי יָדִי
וְאַחַר הָלַכְתִּי

מתוך "ללכת" (צור אות, 2012) עמוד 13