ילדות \ גאולה שינה

כַּמָּה שֶׁאַתְּ חוֹשֶׁבֶת
שֶׁהַיַּלְדוּת שֶׁלָּךְ הָיְתָה נֶהֱדֶרֶת
אַחֲרֵי שְׁלשִׁים וְחָמֵשׁ שָׁנָה אַתְּ פּוֹגֶשֶׁת
חֲבֵרָה מִשֶּׁכְּבָר הַיָּמִים, שֶׁאוֹמֶרֶת:
גַּרְתִּי מִמּוּל וְרָאִיתִי מֵהַמִּרְפֶּסֶת
אֵיךְ אִמָּא שֶׁלָּךְ מְגוֹנֶנֶת עָלַיִךְ,
אֶת הַסָּבִים מְגוֹנְנִים עַל שְׁתֵּיכֶן, כִּפְלַיִם,
וְלָצֵאת מִזֶּה לַחַיִּים בָּעוֹלָם הַפְּסִיכִי, הָאַכְזָרִי,
זֶה דָּבָר שֶׁאוּלַי הוּא בִּלְתִּי אֶפְשָׁרִי.

מתוך "בו זמנית" (הוצאה עצמית, 2019) עמוד 11.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *