שְׁני רמי לוי \ חלי טל שלם

בהשראת שירו של עמיחי חסון "רמי לוי בתלפיות"
שנכתב כמחווה לוולט ויטמן ואלן גינסברג

שְׁנֵי רָמִי לֵוִי בְּגִבְעַת שָׁאוּל:
אֶחָד מְהַדְּרִין, הַשֵּׁנִי — לֹא אֶכָּנֵס אֵלָיו.
כֵּיצַד צָמְחָה אַהֲבָתֵנוּ בֵּין אַרְגְּזֵי הַיְּרָקוֹת וְהֶחָלָב?
לִצְפּוֹת בָּךְ מְמַשֶּׁשֶׁת גַּמְבָּה בִּקְפִידָה, שׁוֹלָה שַׂקִּית
שֶׁל צְנוֹנִיּוֹת מִתּוֹךְ כִּוּוּץ סַנְטֵר.
לֹא אֶכָּנֵס אֵלָיו יוֹתֵר.
כְּמוֹ הַבְטָחוֹת.
וְאַתְּ אוֹמֶרֶת: “מְבִיכוֹת אוֹתִי קְנִיּוֹת,
לְהִסְתַּכֵּל בַּעֲגָלוֹת שֶׁל אֲחֵרִים,
זֶה מְסַקְרֵן.”

בְּיוֹם חֹל חֲגִיגִי הֻזְמַנְתִּי בְּמַפְתִּיעַ
לִרְעוֹת אִתָּךְ בִּשְׂדֵה הָרָמִי לֵוִי:
מְטַיֶּלֶת בְּהַדְרַת כָּבוֹד בִּפְרוֹזְדּוֹרֵי הַמִּצְרָכִים,
רִגְשָׁה פּוֹעֶמֶת בְּכָל פַּעַם שֶׁל מִפְגָּשׁ.
בּוֹחֶרֶת אֶת הַקָּמֶמְבֶּר, “כִּי בָּא לִי לְפַנֵּק אוֹתָךְ.”
אֶת כָּל הָאַהֲבָה תַּקְפִּיצִי לִי הָעֶרֶב
יַחַד עִם נַבְטוּטֵי חַמָּנִיָּה.

וְתֵכֶף וּמִיָּד הַהִתְגַּבְּרוּת עַל חֲשָׁקִים:
בְּרֹאשׁ הַתּוֹר מוּל קְרֶם פָּנִים אוֹ תַּחְתּוֹנִים,
מִחְזוּר שֶׁל בַּקְבּוּקֵי הָאַלְכּוֹהוֹל
שֶׁאַתְּ שׁוֹתָה לְבַד בְּלַּיְלָה מְכַרְסֵם.
הָאֶס־אֶם־אֶס אַחֲרַי שׂוֹרֵף כְּמוֹ דּוֹרִיטוֹס־אֵשׁ —
הַ”יִתְרוֹנוֹת שֶׁאַתְּ מוֹצֵאת לָרִאשׁוֹנָה בְּזוּג,” נֹאמַר בָּאֲרִיזוֹת

מוּל קֻפָּאִית תְּפוּחָה וּמְבֻלְבֶּלֶת בְּשָׁבִיס,
אַתְּ פּוֹלֶטֶת “אֵיךְ תָּמִיד יוֹצֵא לָךְ זוֹל יוֹתֵר?”
(שֶׁלֹּא תַּחְשֹׁד שֶׁיֵּשׁ לָנוּ חֶשְׁבּוֹן אֶחָד.)
שְׁנֵי רְכָבִים נִפְרָדִים בִּזְמַן תִּמְרוּן הַחֲנָיָה,
בְּרָמִי לֵוִי בְּגִבְעַת שָׁאוּל,
לֹא מְהַדְּרִין אֲבָל שַׁמְרָנִי.

סִחְרוּר קְנִיָּה — שׁוּב מְשֻׁתֶּפֶת — אַתְּ יוֹצֵאת בְּהַצְהָרָה
שֶׁ”אִם אֵי־פַּעַם נִתְגּוֹרֵר בְּיַחַד — אַתְּ עַל הַקְּנִיָּה.”

*
כְּשֶׁלְּבַדִּי הֵעַזְתִּי,
הַחִיּוּךְ שֶׁלָּךְ בָּחַן כָּל סֶלֶק בִּמְרִירוּת,
פָּלַט: “עוֹד יֵשׁ מַה לְּלַמֵּד אוֹתָךְ עַל אֵיךְ לִבְחֹר.”
כְּבָר אָז יָדַעְתִּי שֶׁנִּכְשַׁלְתִּי
בַּתַּפְקִיד שֶׁלֹּא יוּעַד לִי.

רַק הָאַשְׁלָיָה.
כְּמוֹ רָמִי לֵוִי שֶׁמּוֹכֵר עַגְבָנִיָּה
בִּשְׁנֵי שְׁקָלִים, שֶׁקֶל־תִּשְׁעִים.
לֹא, אֵין בֵּיצִים
אוֹרְגָּנִיּוֹת.

לֹא אֶכָּנֵס לַסּוּפֶּר הַקָּטָן הַהוּא יוֹתֵר.
לְמִי אַתְּ מְצִיצָה הַיּוֹם בָּעֲגָלָה?

מתוך "תעבירי את הסכין" (פרדס, 2018) בעריכת אנה הרמן. עמודים 35-36

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *