זֶה מַדְהִים,
הָאַהֲבָה שֶׁבִּפְנִים,
אִתָּהּ הוֹלְכִים
וְדַרְכָּהּ גַּם חוֹלְמִים.

לָגַעַת אִתָּךְ בָּאַהֲבָה
כְּמוֹ לָגַעַת בַּזֹּהַר,
וְהִיא הוֹלֶמֶת וְחוֹבֶטֶת,
הִיא גַּם יוֹדַעַת וְגַם אוֹסֶרֶת.

בִּטְנִי אֵלַיִךְ מִתְהַפֶּכֶת
וּשְׂפָתַי בְּאָזְנַיִךְ לוֹחֲשׁוֹת,
אֵלַיִךְ צָפָה אַהֲבָתִי,
אֵלַיִךְ, כְּנוּפָר עַל פְּנֵי הַמַּיִם.

מְהַלֵּךְ בֶּחָלָל נְטוּל הַכֹּבֶד
נוֹגֵעַ לֹא נוֹגֵעַ
עֵת נַפְשִׁי הוֹלֶכֶת אֵלַיִךְ
וְיוֹדַעַת אֶת מִגְבְּלוֹתַיִךְ.

אַךְ אֶתְמוֹל לֹא יָדַעְתִּי
וְהַיּוֹם כְּבָר אֵדַע,
כִּי שְׁלוּבִים בַּנֶּפֶשׁ הַחוֹבֶקֶת
לָעֵת הַקְּצוּבָה כָּךְ נִקְבַּע.

וְעוֹד אֶחְיֶה בָּךְ, אֲהוּבָתִי,
לְעוֹד זְמַן שֶׁאוֹתוֹ לֹא נֵדַע,
וְהוּא לֹא יִתְקַיֵּם לָעַד,
הוּא אוֹזֵל בִּמְעַט.
סְבִיב גּוּפֵךְ אֲלַטֵּף
אֶת הָאוֹר הַקּוֹרֵן,
וְאַתְּ מִתְכַּוֶּצֶת וּמִתְרַחֶקֶת
פֶּן יִבְקַע הָאוֹר הַזּוֹהֵר.

וּכְשֶׁאוֹתָךְ אֲנַשֵּׁק
בְּעֵינַיִם דּוֹמְעוֹת,
מְלַחְלֵחַ אֶת לְחָיַיִךְ
בִּמְלִיחוּת מְתַקְתַּקָּה.

שׁוּטִי לָךְ, אֲהוּבָה,
שׁוּטִי בְּגוּפִי הַלּוֹהֵט,
שׁוּטִי, שׁוּטִי לָךְ אֶל הָאֹפֶק הַבּוֹהֵק,
הַפְלִיגִי וְאַל תִּפְנִי לְאָחוֹר.

פְּסִיעוֹתַי שֶׁדַּרְכָּן חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ
מְהַלְּכוֹת לְמַרְגְּלוֹתַיִךְ
וְנוֹשְׂאוֹת רַק אוֹתָךְ
אֶל הָאֹפֶק הַמֻּבְטָח.