מְנוּסָה \ אביבית כהן
פָּנַיִךְ מַאֲדִימִים עַכְשָׁיו הֵם יוֹדְעִים מָה אַתְּ מַרְגִּישָׁה מַרְכִּינָה מַבָּט כְּדֵי שֶׁלֹּא יְגַלּוּ הַזְּמַן פּוֹעֵם כָּל צְפוּנַיִךְ עֲרוּמִים פַּלְסִי מְנוּסָתֵךְ בֵּין גּוּפִים שְׁבוּרִים שַׁאֲפִי שְׁאֵרִיּוֹת אֲוִיר אַחֲרוֹנוֹת מְחִי דִּמְעָה בְּיָדֵךְ, זוֹ שֶׁלֹּא רוֹעֶדֶת הַיְשִׁירִי שְׁיָרֵי פָּנַיִךְ אַל תִּתְבַּיְּשִׁי מתוך האנתולוגיה – “וילכו ויבואו בית אישה” (טנג’יר 2020)