קול השירה

טַוָּסוֹת זָהָב לְאוֹר הַנֵּר, מִי יוּכַל לָהֶן? פִּי בְּאֵר נוֹשֵׁק לִשְׂפַת תְּהוֹם. עַל גְּדוֹת נְהַר הַמָּוֶת נֵעוֹרָה בַּת הַחַיִּים. גְּבִיעֵי פְּרָחִים נוֹטְפִים. הַצּוּף מִתְנַהֵל לְאַט, עָדִין כְּשָׂרִיגִים. יֵשׁ לַיְלָה קָטָן בְּכָל אַחַת מֵאִתָּנוּ, לַיְלָה מָתוֹק וְרַךְ. מתוך “חמלת אשת העורב” (צור-אות, 2016) עמוד 46