ללא שם \ חוה פנחס כהן
לְכַתְּחִלָּה לֹא אָבְדָה לִי הַסּוּסָה, כְּלוֹמַר אָבְדָה לִי הָאַהֲבָה לָכֵן אֵין טַעַם עוֹד לְחַפְּשָׂהּ בַּשָּׂדוֹת בְּכָל זֹאת, אֲנִי הוֹלֶכֶת בְּעִקְבוֹת עִקְבוֹת פַּרְסָה בַּחוֹל חוֹף הַיָּם הָרַךְ מְדוּדוֹת מְדוּדוֹת קְצוּבוֹת עַל פִּי דַּרְכָּהּ וּמוֹלִיכוֹת אֶל הַיָּם שֶׁאֵין גְּבוּל לְרוּחוֹ. שָׁם הָלַכְתִּי לְאִטִּי מתוך “וחצי תאוותי בידו” (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2018) עמ’ 29