פרפר פרלין \ לורן מילק
פְּרָלִין שֶׁלִּי, הַדְּמָעוֹת מְנַקְּבוֹת אוֹתִי. אֲנִי חֲסִינָה כְּאַדְמַת חַרְסִינָה בְּקוּעָה. אַתָּה כְּמוֹ חֹר בָּאֹזֶן שֶׁנִּסְתַּם וּמֵת לְהִתְנַקֵּב שֵׁנִית. מָכַרְתָּ אֶת קוֹלְךָ, חֲסַר נְשִׁימָה כְּחִלָּזוֹן בְּלִי בַּיִת לַיָּדַיִם הָרַכּוֹת בַּתֵּבֵל. וַאֲנִי דְּיוֹ, נוֹצוֹת וְיַיִן, לְמַה אַתָּה מְחַכֶּה? קוֹלוֹת שְׁפִיכָה, מְזִיגָה, בְּעִירָה, בְּתוֹךְ הַגִּ’ינְס שֶׁלִּי, אַתָּה הַנַּרְקִיס בְּתוֹךְ הַכִּיס שֶׁלִּי. פְּרָלִין שֶׁלִּי, תֹּאכַל אוֹתִי. הָאֱגוֹזִים שֶׁלִּי נִשְׁבָּרִים …. Read More