שׁוּטִי לָךְ, אֲהוּבָה \ דוד עמירם
זֶה מַדְהִים, הָאַהֲבָה שֶׁבִּפְנִים, אִתָּהּ הוֹלְכִים וְדַרְכָּהּ גַּם חוֹלְמִים. לָגַעַת אִתָּךְ בָּאַהֲבָה כְּמוֹ לָגַעַת בַּזֹּהַר, וְהִיא הוֹלֶמֶת וְחוֹבֶטֶת, הִיא גַּם יוֹדַעַת וְגַם אוֹסֶרֶת. בִּטְנִי אֵלַיִךְ מִתְהַפֶּכֶת וּשְׂפָתַי בְּאָזְנַיִךְ לוֹחֲשׁוֹת, אֵלַיִךְ צָפָה אַהֲבָתִי, אֵלַיִךְ, כְּנוּפָר עַל פְּנֵי הַמַּיִם. מְהַלֵּךְ בֶּחָלָל נְטוּל הַכֹּבֶד נוֹגֵעַ לֹא נוֹגֵעַ עֵת נַפְשִׁי הוֹלֶכֶת אֵלַיִךְ וְיוֹדַעַת אֶת מִגְבְּלוֹתַיִךְ. אַךְ אֶתְמוֹל לֹא יָדַעְתִּי …. Read More