אכילס והצב \ יואב איתמר
לֹא הָיִיתִי צָרִיךְ לְהִשְׂתָּרֵךְ מֵאָחוֹר. יָכֹלְתִּי לָקוּם מֻקְדָּם יוֹתֵר בַּבֹּקֶר. יָכֹלְתִּי לָצֵאת רִאשׁוֹן. הוּא עֲדַיִן בְּמֶרְחַק בְּעִיטָה. בְּכָל רֶגַע נָתוּן עָלוּל לִפֹּל עַל רֹאשׁוֹ סֶלַע. אֵינֶנִּי חָפֵץ בְּכָךְ. יֵשׁ יִתְרוֹן בְּלִהְיוֹת שֵׁנִי. הַתּוֹצָאוֹת הֻכְרְעוּ מֵרֹאשׁ. אֲנִי יָכוֹל לַעְצֹר, לְהַבִּיט בְּעַלְוַת הָעֵשֶׂב, לִשְׁמֹעַ אֶת פִּכְפּוּךְ הַמַּיִם, לָגַעַת בָּאוֹר. מתוך “חוד הלב” (קשב לשירה, 2012) עמ’ 23