ניצודים \ איריס רילוב
כְּמוֹ דָּגִים מְשֻׁמָּרִים בֵּין קִירוֹת זְכוּכִית נִכְבַּשְׁנוּ בְּמֶלַח זֵעָתֵנוּ. הָעוֹר עוֹד זוֹכֵר: צִנַּת הָעֹמֶק גַּעַשׁ יָמִים צְפוֹנִי. עֵין הַדָּג שֶׁלִּי פְּקוּחָה, לֹא שָׁכַחְתִּי דָּבָר – אֵיךְ נִלְכַּדְנוּ בָּרֶשֶׁת פִּרְכַּסְנוּ מִתְעַלְּפִים הַכֶּסֶף הִבְהֵב בָּאוֹר. הַיֹּפִי פָּגַע בָּנוּ כְּסַכִּין. אַחַר כָּךְ נִפְרַשְׂנוּ עַל הַקֶּרַח.
ללא שם \ חוה פנחס כהן
לְכַתְּחִלָּה לֹא אָבְדָה לִי הַסּוּסָה, כְּלוֹמַר אָבְדָה לִי הָאַהֲבָה לָכֵן אֵין טַעַם עוֹד לְחַפְּשָׂהּ בַּשָּׂדוֹת בְּכָל זֹאת, אֲנִי הוֹלֶכֶת בְּעִקְבוֹת עִקְבוֹת פַּרְסָה בַּחוֹל חוֹף הַיָּם הָרַךְ מְדוּדוֹת מְדוּדוֹת קְצוּבוֹת עַל פִּי דַּרְכָּהּ וּמוֹלִיכוֹת אֶל הַיָּם שֶׁאֵין גְּבוּל לְרוּחוֹ. שָׁם הָלַכְתִּי לְאִטִּי מתוך “וחצי תאוותי בידו” (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2018) עמ’ 29
שׁוּטִי לָךְ, אֲהוּבָה \ דוד עמירם
זֶה מַדְהִים, הָאַהֲבָה שֶׁבִּפְנִים, אִתָּהּ הוֹלְכִים וְדַרְכָּהּ גַּם חוֹלְמִים. לָגַעַת אִתָּךְ בָּאַהֲבָה כְּמוֹ לָגַעַת בַּזֹּהַר, וְהִיא הוֹלֶמֶת וְחוֹבֶטֶת, הִיא גַּם יוֹדַעַת וְגַם אוֹסֶרֶת. בִּטְנִי אֵלַיִךְ מִתְהַפֶּכֶת וּשְׂפָתַי בְּאָזְנַיִךְ לוֹחֲשׁוֹת, אֵלַיִךְ צָפָה אַהֲבָתִי, אֵלַיִךְ, כְּנוּפָר עַל פְּנֵי הַמַּיִם. מְהַלֵּךְ בֶּחָלָל נְטוּל הַכֹּבֶד נוֹגֵעַ לֹא נוֹגֵעַ עֵת נַפְשִׁי הוֹלֶכֶת אֵלַיִךְ וְיוֹדַעַת אֶת מִגְבְּלוֹתַיִךְ. אַךְ אֶתְמוֹל לֹא יָדַעְתִּי …. Read More