נסחפים \ אמנה עריאן
כָּאן אֲנִי שׁוֹכֶבֶת עַל עָנָן שֶׁל חֲלוֹמוֹת אַט אַט נִרְדֶּמֶת וְהַמַּחֲשָׁבוֹת טֶרֶם עוֹלוֹת פּוֹתַחַת דַּף חָדָשׁ וּבְצֶבַע לָבָן כּוֹתֶבֶת לְךָ מִכְתָּב: מַצְפּוּנִי הַיָּקָר אַל תִּקְפֹּץ הַחוּצָה אַל תִּזְרֶה מֶלַח עַל פְּצָעִים אַל תִּהְיֶה כֹּה נֶחְמָד לִזְאֵבִים. לְמַד הֵיטֵב לַחֲמֹק מִמַּכְאוֹבִים וּמֵרֶפֶשׁ חֲטָאֵי קוּם וּבְרַח לָאֱלֹהִים. יְדִידִי הַמַּצְפּוּן, לוּ תְּנַצֵּחַ עַל עֲנָנִי לַבֶּטַח, תִּמְצָא אֶת כֻּלָּנוּ …. Read More
לילה מתוק ורך \ חגית מנדרובסקי
טַוָּסוֹת זָהָב לְאוֹר הַנֵּר, מִי יוּכַל לָהֶן? פִּי בְּאֵר נוֹשֵׁק לִשְׂפַת תְּהוֹם. עַל גְּדוֹת נְהַר הַמָּוֶת נֵעוֹרָה בַּת הַחַיִּים. גְּבִיעֵי פְּרָחִים נוֹטְפִים. הַצּוּף מִתְנַהֵל לְאַט, עָדִין כְּשָׂרִיגִים. יֵשׁ לַיְלָה קָטָן בְּכָל אַחַת מֵאִתָּנוּ, לַיְלָה מָתוֹק וְרַךְ. מתוך “חמלת אשת העורב” (צור-אות, 2016) עמוד 46