בְּאֵין עֵט אַתָּה כְּמֵת \ נהיר ליבי
כְּשֶׁאוֹבֵד לְךָ הָעֵט בַּמַּחְלָקָה אַתָּה כְּמֵת לְלֹא יְכֹלֶת שֶׁל בִּטּוּי לִשְׂרֹד לְךָ אֵין שׁוּם סִכּוּי שֶׁכֵּן כֵּיצַד תִּנְסֹק, תַּמְרִיא כְּשֶׁסְבִיבְךָ אֵין אִישׁ בָּרִיא מִן הַשִּׁגְרָה הָאֲרוּרָה אֵיךְ תְּבַטֵּא בְּצוּרָה בְּרוּרָה וּתְבַשֵּׂר: בִּי יֵשׁ כּוֹחוֹת אִם לֹא תִּמְצָא עֵט שֶׁיֵּשׁ לוֹ חֹד אֲשֶׁר יִרְשֹׁם מָקָאמָה וּפּוֹאֶמָה עַל לְבָבְךָ שֶׁעוֹד פּוֹעֵם. מתוך האנטולוגיה “נפש” בעריכת דורית וויסמן …. Read More
ריבע ראשון: אפוגיאון \ דיתי רונן
אֲנִי בַּתָּוֶךְ, סְבִיבִי כּוֹכְבֵי לֶכֶת בְּמַסְלוּלָם מִתְרַחֲקִים מִמֶּנִּי. בַּמֶּרְכָּז שֶׁל עַצְמִי אֲנִי חֲבוּיָה אֲפִילוּ מִמֶּנִּי. בַּחֹשֶׁךְ אֵינִי יְכוֹלָה לִרְאוֹת אוֹתִי, אֶת גֹּדֶל גַּעְגּוּעַי, לְמָשָׁל, אוֹ אֶת גֹּדֶל לִבִּי. עַל כֵּן אֵינִי יוֹדַעַת דָּבָר עַל אַהֲבָתִי. הַצֹּרֶךְ שֶׁלִּי לְהָזִין אֶת הַסּוֹבֵב אוֹתִי נוֹבֵעַ מִמֶּנִּי כִּתְנוּעָה הֶכְרֵחִית, בִּלְתִּי נִשְׁלֶטֶת, כְּמוֹ הַצֹּרֶךְ לְהָזִין אֶת עַצְמִי. וּבְקֶשֶׁר לַגּוּף: הוּא …. Read More